החלטה בתיק ע"ח 54903-11-13

ערר על החלטת בית משפט השלום מיום 10.11.13 אשר דחה בקשת העורר לבטל החלטת בית משפט השלום בדבר חילוט ערבות העורר , החלטה אשר ניתנה במעמד צד אחד בשנת 1987.

לפי שסכום המקור היה שווה ערך ל- 15,000 ש"ח (הסכום היה נקוב בשקלים ישנים), ולפי שתיק ההוצל"פ שנפתח נגד המבקש עומד היום על סכום של 641,000 ש"ח לערך, לא אדרש לטענת הסמכות לדון בערר, הן מטעמים של צדק טבעי והן נוכח התנהלות המשיבה במהלך 27 השנים שחלפו מאז, כפי שיבואר בהמשך.

העובדות הצריכות לעניין

1.      עובר לחודש אוקטובר 1985, נחקר העורר כחשוד בתיק שעניינו מרמה והפרת אמונים.

במהלך החקירה וכחלק מתנאי השחרור, הוא הפקיד את דרכונו במשטרה.

2.      מיד לאחר מכן, הגיש העורר לבימ"ש השלום בקשה להחזרת דרכונו לצורך " יציאה לחו"ל לצורכי עבודה" .

3.      בדיון בבקשה בפני בית המשפט הצהירה ב"כ המבקש כי " המבקש יתייצב כמובן לחקירה נוספת או להליך כלשהו, אם וכאשר יתבקש לכך, בהודעה מוקדמת בת 10 ימים". בנוסף נאמר בבקשה כי " לבקשת המשיבה, מסכים המבקש להעמיד ערבות צד ג' של מר מנחם אילון...בסך של 15,000,000 שקלים ישנים (שהם שווי ערך ל -15,000 שקלים חדשים) להבטחת האמור בסעיף לעיל".

4.      ביום 25.10.85 חתם המבקש על כתב ערובה, שבו הועמדה ערבותו האישית- התחייבות עצמית- על סך 15,000,000 שקלים ישנים וערבות צד ג' של מר מנחם אילון בסכום דומה.

5.      בשל תקלה שאינה ברורה לצדדים, התנאים לעיל לא באו לידי ביטוי בכתב הערובה, למעט גובה סכום הערבות.

6.      ביום 16.07.86 האריך בית המשפט את תוקף הערובה ב-180 ימים נוספים לבקשת המשטרה, במעמד צד אחד.

7.      ביום 03.09.86, הוגש כתב אישום כנגד המבקש, בגין עבירות מרמה והפרת אמונים בתאגיד וקשירת קשר להונות (ת"פ 8938/86 בית משפט השלום (ת"א)). המבקש לא התייצב לדיונים שנקבעו ובא כוחו הודיע כי אינו יודע מתי ישוב ארצה.

8.      ביום 05.12.86 הוגשה בקשה לחילוט הערובה כתוצאה מאי התייצבות המבקש להליך שהתנהל נגדו.

9.      החלטת חילוט הערובה: ביום 09.02.87 החליט בית המשפט ( במעמד צד אחד) כי לאור הפרת תנאי הערובה, ישלמו המבקש והערב את הסכום שבכתב הערובה. (ב"ש 1127/85 בית משפט השלום (ת"א), מפי כבוד הש' זיו).

10.  עררו של מר מנחם אילון לבית המשפט המחוזי נדחה. ערר שהגיש לבית המשפט העליון התקבל ונקבע כי לפי שבטופס הערובה היו חסרים פרטים מהותיים לגבי התחייבות הערב ולא נאמר איזה מתנאי הערובה התחייב לקיים (בטופס מצוינים שישה תנאים מצטברים או חלופיים, וכי יש למחוק את התנאים הלא רלוונטיים). משכך, הוחלט כי לא הייתה חובה על מר אילון לגרום לחזרתו של העורר מחוץ לארץ, וממילא לא הפר את תנאי הערובה.

ראה ב"ש (בית המשפט העליון) 273/87 מנחם אילון נ' מ"י, על-ידי כבוד הש' וינוגרד).

תמצית טיעוני העורר :

לשיטתו, יש לבטל ההחלטת בית משפט השלום שניתנה ביום 09.02.87 מהטעמים הבאים:

1.      מאז סוף שנת 1995, העורר ביקר בישראל מספר רב של פעמים, בחלקן שהה תקופות ארוכות של שנתיים ושל ארבע שנים .

2.      לא הומצאה לעורר מסירה כדין.